החלטה בתיק עמ"נ 498-05-12

1.      עסקינן בערעור מנהלי כנגד החלטת רשם הקבלנים להוריד את סיווגה של המערערת על פי החוק בענף הבניה מסיווג ג/5 (בלתי מוגבל) לסיווג ג/1 (הנמוך ביותר).

בהתאם להסכמת הצדדים, בטרם יגבשו עמדתם באשר להמשך ההליכים, תינתן החלטת ביניים בשאלה  - האם הסיווג המיוחד ניתן למערערת מכוח תקנה 7(א)(2) לתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (סיווג קבלנים רשומים), תשמ"ח- 1988 (להלן: "התקנות"), או שמא מכוח תקנה 7(א)(4) לתקנות.

2.      לטענת המערערת, הסיווג המיוחד אושר על פי תקנה 7(א)(2) והדבר משתקף הן בתזכיר שהכין המשיב לוועדה המייעצת לצורך הדיון בבקשה בעניין זה, הן בדיון שנערך בבקשה, והן בנוסח התצהיר שנתלווה להחלטת המשיב כתנאי לאישור הבקשה מיום 10.6.03 (להלן: "ההחלטה הראשונה", ראו נספח 5 לתגובת המערערת).

3.      עוד נטען, כי המשיב בעצמו, בכתב תשובתו לערר שהוגש ע"י המערערת בעניין שלילת הסיווג המיוחד, טען, כי הסיווג המיוחד ניתן בהתאם לתקנה 7(א)(2) וכי ציון תקנה 7(א)(4) בהחלטת המשיב מיום 17.09.03 לעניין הסיווג (להלן: "ההחלטה השנייה", ראו נספח ה' לתגובת המשיב), נעשה בשגגה. לפיכך, לדידי המערערת, העלאת הטענה לפיה הסיווג המיוחד ניתן על פי תקנה 7(א)(4) בשלב הערעור המנהלי, מהווה הרחבת חזית אסורה, מנוגדת לקבוע בתקנה 453 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 וחל בגינה דוקטרינת ההשתק השיפוטי.   

4.      לגישת המשיב, מעיון בבקשת המערערת למתן סיווג מיוחד, בהחלטת הועדה המייעצת בעניין וכן בהחלטה השנייה שניתנה על ידי המשיב, עולה כי הסיווג המיוחד אותו קיבלה המערערת חל מכוח תקנה 7(א)(4) לתקנות.

5.      התקנות האמורות קובעות כדלקמן:

"7(א) על אף האמור בתקנה 3, רשאי הרשם לסווג קבלן לסוג גבוה מסוג 1(להלן: סוג מיוחד), על פי בקשתו אם נתקיים אחד מאלה:

....

(2) למבקש יש, והיתה במשך השנתיים שקדמו ברציפות להגשת הבקשה שליטה בתאגיד הרשום בסוג המיוחד המבוקש;

...

(4) המבקש הוא תאגיד שבעלי המניות בו וחלוקת המניות ביניהם, או השותפים בו, זהים לתאגיד הרשום בסוג המיוחד המבוקש; הסיווג, לענין זה, יהיה בתוקף כל עוד נשמרה הזהות האמורה;"

6.      לכאורה עולה, כי הסיווג המיוחד הניתן למערערת, יכול היה לנבוע מכל אחת מן התקנות, שכן בעת במועד הגשת הבקשה וגם במשך השנתיים שקדמו לה, למר אבגדיה אברהים, הידוע גם בתור ברייוו וייס (להלן: "המבקש"), הייתה שליטה בחברת האחים אג'בריה, בעלת הסיווג הגבוה (להלן: "החברה"), וכן הואיל ובעלי המניות של המערערת והחברה הינם זהים,  שכן המבקש היה בעל המניות היחיד בהן.  

7.      ואכן, נראה כי עובר להחלטה הראשונה עיקר הדגש הושם על תקנה 7(א)(2) והדבר משתקף בנוסח התצהיר שנספח להחלטה הראשונה המאשרת את בקשת המערערת (נספח 6 לתגובת המערערת), בו צוינה בפירוש התקנה ופורטו תנאיה. אולם, בהחלטה השנייה, שהיא ההחלטה הסופית בעניין, מצוינת במפורש תקנה 7(א)(4) והנתונים העובדתיים במקרה דנן המקיימים אותה. דא עקא, במסגרת תשובת המשיב לערר נטען על ידו, כי ציון התקנה 7(א)(4) בהחלטה השנייה נעשה בשגגה וכי הסיוג המיוחד שניתן היה מכוח תקנה 7(א)(2). יודגש, כי ועדת הערר, הסתמכה על הדברים האמורים, כאשר בהחלטתה ציינה במפורש כי הסיווג המיוחד שאושר למערערת נעשה על יסוד תקנה 7(א)(2).

8.      המשיב לא סופק כל הסבר להבדלים הקיימים בהחלטותיו  (ההחלטה הראשונה כלל לא צוינה), ויתרה מזאת, לא ניתנה כל הנמקה להעלאת הטענות הסותרות זו את זו בהליך שהתקיים בפני ועדת הערר ובהליך שמתקיים בפני בימ"ש זה. בנסיבות אלו, אין כל הצדקה לקבלת הדיבור ב"שני קולות" מטעם המשיב, ויש לדבוק בתשובתו המקורית של המשיב בפני ועדת הערר.  

9.      אשר על כן, נקבע כי הסיווג ניתן למערערת מכוח תקנה 7(א)(2) לתקנות.

10.  הצדדים יודיעו לבימ"ש את עמדתם באשר להמשך הליכים תוך 30 יום.

ניתנה היום, כ' טבת תשע"ג, 02 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: